דחבש נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על סדרת החלטות של כב' רשם ההוצל"פ אבי כהן מיום 20.6.10, בתיק הוצל"פ 01-38872-00-7, אשר ניתנו על ידו במהלך הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש.

בהתאם להחלטתי מיום 20.9.10, הוגשה תגובת המשיב לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, מצאתי כי יש לקבל טענת המשיב, לפיה יש לדחות הבקשה מחמת כך שהוגשה על ידי המשיב באיחור ניכר מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

ההחלטות נשוא הערעור ניתנו על ידי הרשם הנכבד במהלך הדיון מיום 20.6.10, בו היה נוכח גם המבקש ובא כוחו. הבקשה למתן רשות ערעור (אשר הוכתרה על ידי המבקש כ "ערעור"), הוגשה על ידי המבקש ביום 9.8.10.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות"), ולפיה הבקשה תוגש בתוך 20 ימים מיום שניתנה או מיום שהומצאה למבקש אם ניתנה שלא בפניו.

לפיכך, המועד האחרון להגשת הבקשה חלף ביום 10.7.10. (בנקודה זו אעיר כי תקופת הפגרה באה במניין הימים (ראה תקנה 128(ב) לתקנות).

לאור האמור, ולנוכח העובדה שלא הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת המועד, הנני מורה בזאת על דחיית הבקשה.

למעלה מן הצורך, ואף שהדבר אינו דרוש לי לאחר שדחיתי הבקשה מחמת כך שהוגשה באיחור, אוסיף לציין כי ממילא דינה של הבקשה לדחייה אף לגופו של עניין.

ההחלטות נשוא הבקשה נוגעות כל כולן להחלטות הרשם הקשורות עם אופן ניהול הדיון בפניו, המסורות ממילא לשיקול דעתו של הרשם ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג כגון דא.

עוד אוסיף ואציין כי קראתי בעיון רב החלטתו של הרשם הנכבד, ובכלל זה החלטתו להמשיך הדיון מהנקודה בה הופסק, מבלי להידרש ולשמוע בשנית עדותם של העדים שכבר נשמעו, ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בשיקול דעתו באופן שהיה מצדיק התערבותי.

החלטתו של הרשם הנכבד, הגם שהינה מצויה במתחם שיקול דעתו, מבוססת ומנומקת כדבעי, וממילא לא היה מקום לשנותה.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בבקשה בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.